פירוק חברה מרצון |
פירוק חברה היא הליך משפטי העוסק בחיסול חייה של חברה על דרך סיום האישיות המשפטית שבה וחלוקה של הנכסים שנמצאים בה לזכאים השונים כנושים וכאישיות משפטית נפרדת. המטרה הכללית של הליך פירוק חברה הינה ניצול ראוי של הנכסים השונים שנמצאים בחברה לכיסוי החובות שלה ובכך לסייע לה באופן שוויוני לשלם את כל ההתחייבויות הכספיות. בפרק י"א, לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, (להלן: "פקודת החברות") נקבע, כי פירוקה של חברה יעשה באחת משלוש דרכים; 1. פירוק מרצון. 2. פירוק בידי בית המשפט. 3. פירוק בפיקוח בית המשפט. קיימות בחוק עילות שונות לפירוק חברה, כדוגמת פירוק מן הצדק ומן היושר המותירים מרווח גדול לשיקול דעת בית המשפט, עילה של פירוק עקב חדלות פירעון בו החברה אינה מצליחה להחזיר את חובותיה, וכן ישנה אפשרות גם לפירוק מרצון חופשי של החברה ע"י הסכמה של בעלי מניותיה. העילות שונות זו מזו במטרתם ובהליך המשפטי לשם מימושם. חברה יכולה להתפרק באופן רצוני, במידה שהחברה יכולה לפרוע את חובותיה לנושים החוק מאפשר ליזום את הפירוק ללא התערבות של בית המשפט. כדי להתחיל בהליך זה יש לקבל החלטה של האסיפה הכללית שלאחריה ימונה מפרק שאינו תחת פיקוח בית המשפט. עם זאת, ניתן להתפרק מרצון גם כאשר אין יכולת פירעון, ואז ניהול הפירוק מבוצע בשליטה יתירה של הנושים עצמם אשר ממנים בין השאר את המפרק ואת וועדת הביקורת. לעומת זאת, פירוק בידי בית המשפט יבוצע רק לאחר הוכחת אחת מן העילות המנויות בחוק, ולאחריה תוגש בקשת הפירוק. לאחר אי התנגדויות או דחייתם, תפורסם הבקשה ותידון בפני בית המשפט שיוכל לדחותה או לקבלה. במידה ונתקבלה, ימונה מפרק קבוע אשר ינהל מעתה את נכסי החברה עד לחיסולה המוחלט מבחינה עסקית. כשבית המשפט יוציא צו סופי בעניין- תחוסל החברה סופית. הליך זה מיועד לחברות יחיד בלבד, שבהם בעל המניות היחיד הוא גם הדירקטור היחיד בחברה. הליך זה מומלץ בדרך כלל לחברות שיש בהם מעט מאוד נכסים או התחייבויות, ואפשר לבצע מימוש של הנכסים וסילוקם עד חצי שנה. בהליך פירוק מרצון במסלול הרגיל מדובר על חברות שמסוגלות לשלם את כל החובות בתוך שנה לאחר תחילת הפירוק. חשוב לציין כי חברות שנמצאות בהליך של פירוק מרצון יכולות לבקש פטור מאגרה בהתאם לתקנות החברות. חלוקת הנכסים בפירוק: עקרון העדיפות קובע כי קיימות כמה דרגות בין הנושים בעת חלוקה של הנכסים בעת הפירוק. במידה וקופת הפירוק תתרוקן בשלב מסוים במהלך ההליך הפירוקי, לא יזכו הנושים הבאים אחריה, כך למעשה מעמדו של הנושה בחברה קובע את מידת זכאותו בעת הפירוק, בדרך כלל סדר העדיפויות מורכב מבעלי זכות קניינית קבועה כמו שעבודים שונים וחובות מובטלים, לאחר מכן הוצאות הפירוק, חובות בדין קדימה כשכר עבודה ומסים שונים, חובות מובטחים בשעבוד צף וחובות רגילים, אם לאחר כל זאת נשאר כסף בקופת הפירוק, הוא יתחלק בין בעלי המניות לפי חלקם היחסי בהון המניות של החברה המפורקת. בית המשפט המוסמך לפרק חברות הוא בית המשפט המחוזי. המחוזי ממנה לאחר דיון ואישור בבקשה את המפרק שמקבל את נכסי החברה בנאמנות ומעתה מנהל אותם במורה להוציא לפועל את הליך הפירוק. תפקיד המפרק הוא לדון בתביעות החוב של הנושים ולהגיע עימם להסדרים ופשרות, וכן לנסות לאתר נכסים של החברה, ולנהל משא ומתן למכירת נכסי החברה. המפרק נתקל לא אחת בניגודי אינטרסים שונים ועליו להיות גורם מאזן ביניהם. המפרק כפוף לפיקוח של בית המשפט והכונס הרשמי. פירוק חברה מרצון סעיף 319 לפקודת החברות מסדיר את דרך קבלת החלטת הפירוק מרצון: "חברה יכולה להתפרק מרצון באחת מאלה": 1. תמה התקופה שנקבעה בתקנון לקיומה, או אירע הדבר שבאירועו צריכה החברה להתחסל, והחברה באסיפה כללית החליטה להתפרק מרצון; 2. החברה קיבלה החלטה מיוחדת להתפרק מרצון; 3. החברה החליטה בהחלטה שלא מן המנין, שבגלל חבויותיה אין היא יכולה להמשיך בעסקיה ומן הראוי שתתפרק". חיי המסחר מלמדים, כי לרוב בקשה לפירוק חברה מרצון מתקבלת בחברות שאין להן פעילות עסקית כלשהי אם בכלל ולפיכך אין כדאיות בהמשך החזקת החברה. לעיתים ההחלטה מתקבלת מתוך כוונה לבצע שינוי רצוני במבנה האחזקות של העסק המצריך את פירוק החברה וחיסול פעילותה. על-פי פקודת החברות, תנאי לכך שהפירוק יוגדר כפירוק בידי בעלי המניות, להבדיל מפירוק בידי נושים, הוא שהדירקטורים בחברה יערכו תצהיר כושר פירעון לפני משלוח הזמנות לאסיפה שבה תתקבל החלטת הפירוק. תצהיר כושר הפירעון נשלח לרשם החברות לפני משלוח ההזמנות לאסיפה על פי סעיף 322 לפקודת החברות, נדרשת הצהרה פוזיטיבית מצד הדירקטורים בחברה, לאחר שבדקו היטב את מצבה העסקי, כי יש ביכולת החברה לפרוע את חובותיה בתוך 12 חודשים, נושה המגלה כי הצהרת כושר הפירעון הייתה כוזבת, רשאי להגיש תביעה, או להגיש בקשה לבצע הליך של פירוק בידי בית המשפט. מועד תחילת הפירוק (סעיף 320 לפקודת החברות) הוא מועד קבלת החלטת הפירוק, ומיום זה, תחדל החברה לנהל עסקיה, חוץ ממה שדרוש להליך הפירוק, אולם מעמדה וסמכויותיה של החברה כאישות משפטית יוסיפו להתקיים עד לחיסולה חברה בפירוק מרצון הינה תאגיד בעל אישיות משפטית כחברה רגילה, אולם כשירותו מוגבלת למטרת הפירוק בפירוק חברה בטלה כל העברה של מניות למעט העברות למפרק או על-פי אישורו. מינוי מפרק מעמדו של המפרק בפירוק מרצון דומה למעמדו של נאמן, ועיקר תפקידו הינו כינוס נכסי החברה, מכירתם וחלוקת התמורה לנושי החברה. סעיף 330(2) לפקודת החברות; "החברה באסיפה כללית תמנה מפרק אחד או יותר לשם פירוק עסקיה וחלוקת נכסיה, ורשאית היא לקבוע את שכרו או שכרם" ההחלטה בדבר מינוי המפרק יכולה להתקבל באותה אסיפה אשר בה הוחלט על הפירוק מרצון או באסיפה נוספת שתתכנס לאחר מכן. עם מינויו של המפרק, עליו להודיע על כך לרשם החברות, תוך 21 יום מיום מינויו. אלא אם הוחלט אחרת, עם מינויו של המפרק, תחדל סמכותם של הדירקטורים בחברה (סעיף 330(3) לפקודת החברות). היעדר עיכוב הליכיםלהבדיל מצו פירוק על-ידי בית המשפט, שעם קבלתו מעוכבים כל ההליכים המשפטיים שנפתחו נגד החברה (סעיף 267 לפקודת החברות), בפירוק מרצון אין לעכב את ההליכים המשפטיים נגד החברה, אולם, המפרק או בעל מניות או כל נושה של החברה רשאים לפנות לבית המשפט ובין היתר בבקשה לעיכוב הליכים. הן המפרק והן כל משתתף או נושה רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק, או שישתמש בסמכויות הנתונות לו לעניין אכיפת דרישת תשלום או כל עניין אחר אילו עמדה החברה לפירוק בידי בית המשפט, ובית המשפט רשאי להיענות לבקשה וליתן כל צו שיראה לו צודק. אם פירוקה של החברה לא הסתיים תוך שנה מיום תחילתו חייב המפרק להגיש דו"חות שנתיים בדבר הליכי הפירוק ומצבו ולכל נושה או בעל מניות לעיין בו, (סעיף 371 לפקודת החברות). לאחר שפורקו עסקי החברה, חייב המפרק לכנס אסיפה כללית בה יוצג הדו"ח המראה כיצד התנהל הפירוק ומה נעשה בעסקי החברה. אסיפה זו יש לזמן באמצעות הודעה ברשומות שתפורסם לפחות חודש ימים טרם לכינוס האסיפה. דו"ח המפרק יישלח לרשם החברות שבוע לאחר האסיפה, וכן יפורט בפניו מועד האסיפה ומיקומה (סעיף 338 לפקודת החברות), כעבור 3 חודשים מהמועד בו קיבל הרשם את דו"ח המפרק וההודעה בדבר האסיפה תחשב החברה כמחוסלת. |
||