צו ירושה

בקשה לצו ירושה, מוגשת כאשר המנוח לא הותיר אחריו צוואה, או כאשר קיימת צוואה, אך זו אינה חלה על כל רכושו של המנוח. בהעדר צוואה, זהות היורשים וחלקם בירושה, נקבע בחוק ומטרת הצו היא להצהיר על זהות היורשים וחלקם בעיזבון.

 

הבקשה למתן צו ירושה, מוגשת לרשם לענייני ירושה, כאשר חשוב להגיש את הבקשה בלשכה המתאימה, זוהי הלשכה אשר לה הסמכות במקום מגוריו האחרון של המנוח, מגיש הבקשה חייב להיות אחד מן היורשים, או אחד מן היורשים של יורש אשר נפטר.

 

ניתן להגיש את הבקשה לצו ירושה, באופן עצמאי, או למסור את הטיפול לידיו של עורך דין המתמחה בדיני משפחה, אשר יטפל בתהליך עבור היורשים. מתן צו ירושה, הוא הליך אשר אורך ככלל, כחודש וחצי, החריג לכך הוא מצב שבו מועבר הטיפול בבקשה למתן צו ירושה, לבית המשפט לענייני משפחה.

 

משהוגשה בקשה לצו ירושה, יבדוק הרשם האם קיים תיק קודם על שמו של המנוח והאם הבקשה שבפניו, תקינה, כלומר, האם הוגשה על ידי אדם המוסמך לכך והאם אין בה פרטים חסרים.

 

נוסף על זאת, על הרשם לוודא כי המנוח לא הפקיד צוואה, המונעת למעשה מתן צו ירושה, חשוב לציין כי כאשר הבקשה אינה מלאה וחסרים בה פרטים, שולח אותה הרשם בחזרה אל השולח, בצירוף מכתב המפרט את הפרטים החסרים ומבקש את השלמתם.

 

לאחר בדיקה מקדמית זו, מתפרסמת מודעה בעיתון, בדבר הגשת בקשה לקבלת צו ירושה. זאת בכדי לאפשר למי המעוניין בכך, להגיש התנגדות למתן צו ירושה, במקביל, מועברת הבקשה לתגובתו של בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה. היה והוגשה התנגדות למתן צו ירושה, מעביר הרשם את התיק לטיפולו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר ידון בבקשה ויקבל החלטה, האם לתת צו ירושה, או לא.

 

מילוי הבקשה בצורה מדויקת הוא חשוב מאוד, שאם לא, מוחזרת הבקשה אל השולח למילוי הפרטים החסרים והמשמעות היא כי הטיפול בבקשה מתעכב.

 

עם צו הירושה ניתן לגשת לכל מוסד המנהל רישום, כגון לשכת רישום המקרקעין, בנקים, משרד הרישוי וכו’ – ולקבל את החלק בעזבון הרשום על שם הנפטר, כמפורט בצו הירושה.

 

חברה היא למעשה ישות משפטית הכשירה לכל פעולה משפטית על אף שאינה גוף בשר ודם, יום היווסדה של החברה, הוא היום בו רשם החברות אישר ורשם את החברה במרשמיו.

 

לצורך הקמת חברה מספיק אדם אחד היכול לשמש גם כבעל מניות וגם כדירקטור החברה, שם החברה יכול להיות כל שם בו החברה המוקמת חפצה, כל עוד לא מדובר בשם של תאגיד אחר או של סימן מסחר, או בשם דומה לאלו העלול להטעות את הציבור ולבלבלו.

 

רישום חברה אצל רשם החברות, מצריך מספר מסמכים אותם יש למלא תוך שימת לב קפדנית על הפרטים השונים, חלק מן המסמכים הנדרשים לצורך הקמת חברה מצויים באתר משרד המשפטים וכאמור טרם מילואם יש להקפיד על אופן המילוי ולכן רצוי להעזר בעו"ד המצוי בדיני החברות.

 

כאשר מדובר בהקמה של חברת יחיד, כלומר כשבעל המניות הוא גם הדירקטור היחיד של החברה, ניתן לרכז את כל המסמכים הדרושים לכדי מסמך אחד, כפי שמופיע בטפסים של רשם החברות, במסמך זה מצויים כל הפרטים הנחוצים לרישום החברה כדין. יצוין, כי טופס זה מהווה גם את תקנון החברה לכל דבר ועניין.

 

הדירקטור או הדירקטורים הראשונים של החברה, צריכים להצהיר גם הם על נכונותם לכהן כדירקטורים ראשונים בחברה ועל כך שלא חלה עליהם מגבלה כלשהיא בדין לצורך כהונה זו.

 

האגרה הנדרשת לתשלום אגרת רישום חברה, משתנה מעת לעת, על פי רוב הסכום מתעדכן בתחילת השנה האזרחית, אך יש להתעדכן במשרדי רשם החברות בדבר גובה האגרה.

תקנון החברה יכול לכלול נושאים שונים ומגוונים אותם מעוניינת החברה ו/או בעלי המניות להסדיר בינם לבין עצמם בכל הקשור לניהול החברה התנאים והשינויים הקשורים בחברה. אבל, ישנם מספר נושאים שחייבים להימצא בתקנון החברה כגון: חלוקת המניות בחברה, מטרות החברה, פרטים בדבר הגבלת המניות, ופרטים בדבר הון המניות הרשום של החברה, ישנן שני אופציות לעניין תקנון החברה, האחד הוא להשתמש בתקנון המצוי אותו ניתן להפיק מאתר משרד המשפטים והשני במידה ויש ברצון הצדדים לעגן ולשמר פרטים מהותיים בתקנון החברה ואין הם מעוניינים בתקנון המצוי יש לפנות לעו"ד הבקיא בדיני החברות על מנת שינסח תקנון העומד בדרישותיהם.

 

כאשר מקימים חברה, מחזיקים בה באמצעות יחידות אחזקה שנקראות "מניות". ישנם שני סוגי חברות המוחזקות באמצעות מניות: הראשון הוא חברה מוגבלת במניות, הבחירה הראשונה והנפוצה ביותר בקרב מי שמבקש להקים חברה, ומוכרת לרוב כחברה בע"מ, האחריות הכספית של בעלי המניות בחברה מוגבלת לסכום המניות שהם מחזיקים, כך במקרה של קריסה כלכלית למשל, בעלי המניות יחויבו לשלם את חובותיה רק עד לגובה הסכום הכולל של המניות שהם מחזיקים, ולא מעבר לכך. סוג שני הוא חברה שאינה מוגבלת במניות, בה אחריות בעלי המניות אינה מוגבלת - כך שחובות החברה הם כחובות בעלי המניות. חברה כזו תתאים לרוב לפירמות מקצועיות כגון משרדי רואי חשבון או עורכי דין, רופאים ושאר המקצועות שכללי האתיקה המקצועית, או החוק, אוסרים עליהם להקים חברה מוגבלת במניות.

 

למרות זאת, יש מקרים בהם ניתן לראות את בעלי המניות בחברה כאחראים לחובותיה, וזאת לאחר הליך שנקרא "הרמת מסך". דוגמאות למקרים כאלה הם כאשר נעשה בחברה שימוש למטרות הונאה או כאשר זו לקחה על עצמה סיכונים בלתי סבירים.

 

אחרי שהרשם הנפיק לחברה תעודת התאגדות עם שמה ומספר הרישום שלה (מספר ח.פ.), יש לגשת לרשויות המס השונות: מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ. בכל אחד מהם יש לפתוח תיק עבור החברה. אם החברה מעסיקה עובדים שכירים או מחלקת דיבידנדים, עליה לפתוח גם תיק ניכויים במס הכנסה.

 

בנוסף לכך, כדאי מאוד לדעת, כי זה מכבר החל רשם החברות לציין חברות "מפרות חוק" – עליהן מוטלות סנקציות שונות, בהן איסור על בעל מניות מהותי לרשום חברה חדשה. כלומר, במידה וחברה לא הגישה דוחות שנתיים או לא שילמה אגרות שנתיות לרשם החברות כנדרש, רשם החברות מודיע לחברות אלה לתקן את הדרוש תיקון ובמידה והדבר לא מתבצע, החברות מסומנות כחברות "מפרות חוק". ישנן סנקציות שונות המוטלות על חברות אלו, כאשר אחת מהן, הוא איסור על בעל מניות לרשום חברה חדשה.